המגפה הגדולה ביותר והשקופה ביותר- בושה.
היא נוכחת לא רק במיניות שלנו, אלא בהוויה היום יומית שלנו. בושה היא חוויה גופנית היוצרת תחושות ומחשבות כמו הקטנה עצמית, "אני לא ראויה", וכו'. בושה משולה לבִּצָּה של הנפש. רגש הבושה משפיע וחוסם עונג, ובכלל חוסם גישה לעוצמה הפנימית הטבועה בנו ולחַיּוּת מלאה. בושה היא לא אשמה. אשמה היא הכרה בכך שאני עושה משהו לא טוב\שגוי. בושה אומרת לי שאני לא טובה. התסריטים שמעוררים בושה ואשמה מגיעים מההורים, הדמויות המטפלות והחברה עצמה. כל אותן דמויות בחיינו, קיבלו את התסריטים מאלו שגידלו אותם.. וכך התסריטים מתגלגלים במשך דורות רבים. הבושה יכולה לכלוא אותנו. לצמצם את האור שלנו, להגביל את הבחירות והפעולות שלנו בעולם ולכבות את החַיּוּת המבעירה אותנו מבפנים- ממש להבריח אותנו מעצמנו.
זאת, אם נקשיב לה כעובדה. אך, הבושה אינה טבועה בנו. ואפשר לאט לאט להשתחרר ממנה. אם נתחיל להרהר בה. אם נתחיל לחוש את הבושה כתחושה. ונפגוש אותה באnפתיה ובפגיעות.
כן, פגיעות. אותה הפגיעות שמקוטלגת בחברה שלנו בחולשה, כדבר הכי מפחיד ומגונה בעולם- פגיעות היא בעצם כוח העל שלנו. לבטא את האמת שלנו בעולם- זה הדבר הכי משחרר שיש. בושה משגשגת בחשכה, ומתה באור. כשאנחנו מוציאים את האמת שלנו לאוויר העולם, הבושה מתחילה להתפוגג. כשאנחנו פוגשות את הבושה שלנו באמפתיה, בעיניים אוהבות- היא מתחילה להתפוגג. כדי לצמוח כישות מועצמת בעולם הזה, עלינו להסכים לעשות את הדבר שלימדו אותנו לא לעשות- להיות פגיעות. להיות אנחנו. להיות באמת שלנו. דבר כל כך פשוט.. וכלכך לא.
תודה להרצאת הטד המטורפת של ברנה בראון שנתנה לי את ההשראה לפוסט הזה. אישה מדהימה שעושה עבודת קודש בעולם הזה בתחום הבושה והפגיעות.
עוצמה לעומת בושה זה אחד הדברים שהכי מלהיבים אותי בעולם הזה. אני תלמידה נצחית של זה, וגם מלמדת את זה- כי זו שליחות גדולה בעיניי. מאחלת לכולנו להלך בעולם הזה כישויות מועצמות. למי שרוצה להתנסות בפגיעות ולשתף בבושה- מוזמנותים. ואשמח לשמוע איך המילים שלי פגשו אתכןם💜
Comments