היא פנתה אליי יום אחרי השיעור, ושיתפה אותי בכל מה שעלה בה.
לאחר שיחה ארוכה,
אמרה לי שעכשיו היא מבינה שהיא "בסדר". שיש תקווה.
***
נשים רבות, בקורסים או בתהליכים האישיים, במהלך ההעמקה לגוף ולנשיות שלהן- מגלות פתאום אמיתות לא פשוטות, או נותנות מקום לכאב שמלווה אותן כבר שנים.
הן מבינות את הריצוי שהיו בו עד כה במיניות שלהן.
הן מבינות שפוטנציאל העונג שלהן לא מומש עד כה.
מבינות שרוב הפעמים שנחדרו, לא היו בהסכמה מלאה.
חלקן מרגישות פתאום את השוני בין הנתק המוחלט שהיה עד כה לבין ההזמנה לתהליך משותף עם הגוף, עם היוני.
חלקן יכולות להרגיש כמה התחושות בגוף או ביוני רדומות.
בחלקן עולים רגשות שהודחקו שנים.
אולי רואות פתאום את הדפוסים הקבועים במיניות שלהן שכבר לא מדוייקים להן.
לחלקן עולים פתאום דימויים או זכרונות- הגוף ממש מדבר איתן.
חלקן מבינות כמה הם לא יודעות על עצמן, או כמה הן לא אוהבות את עצמן עדיין.
שוב ושוב, הן חושבות שהן לבד. שהן "פגומות", שהדשא של השכנות ירוק יותר.
אחרי שיחה עמוקה ומרגשת איתה, רציתי לקרוא קבל עם ועדה-
את לא לבד.
לכולנו יש קשיים, חסמים, ניתוקים מהגוף או מהמיניות.
לכל אחת יש סיפור שונה אבל אנחנו גם כל כך דומות.
את לא לבד. את לא היחידה.
ואנחנו בתהליך. כולנו.
תהליך של העמקה, של חיבור, של העצמה.
וכן, יש תקווה.
הדברים משתנים, את משתנה, הגוף שלך משתנה.
לא סיימתי את הדרך שלי, אני תוהה אם זה אפשרי. אבל אני צועדת בה פשוט יותר זמן מרוב הנשים שבאות אליי, ואני יכולה להגיד בהחלט שזו דרך מדהימה שטומנת לנו כ"כ הרבה טוב בה.
