בימים האחרונים מסתובב בי המשפט "אני לא באמת מנחה למיניות". אז זה מה שכתוב בדף העסקי שלי, ובאתר החדש, וככה אני מציגה את עצמי.
חלק עיקרי בעבודה שלי זה מיניות, ובעיקר פותות, מיי פייבוריט.
אבל זה לא באמת מה שאני עושה. לא מעניין אותי לדבר על אורגזמות והשפרצות והנה ככה תגיעי לשם ולזה. זה לא האסנס. לצערי, זה הכי שיווקי ומוכר כי את זה רובנו מחפשות. ככה אני גם הגעתי לאן שהגעתי! כי ידעתי שיש יותר. שאפשר אחרת.
אבל המיניות, הפות במקרה שלי, היא רק השער.
שער להתפתחות. שער דרכו את יכולה להפוך לישות המועצמת שנועדת להיות. גם אתה. דרך השער הזה אנחנו צוללים פנימה ומוצאים את הקולות הפנימיים שלנו. את הצללים שלנו. את הפחדים והקשיים והשיפוטים. ואת האהבה העצמית שלנו, את הבחירה בעצמנו. את הגבולות ואת התקשורת ששמה את הכל באור.
דרך השער הזה אני מגלה איך זה מרגיש להיות בגוף חי וער. איך החיים מרגישים כשהם עוברים דרכי. איך רגש הופך להיות אורגזמי ומזכך. דרך השער הזה אני לומדת להתמסר להכל ולהגיד "כן" לחיים. גם לכאב. גם למוות. גם לחושך.
וכשאני מתמסרת לכל אלה, לכל גווני הקשת וכל ההיבטים במנעד- אני מוצאת בתוכי סלע איתן ויציב. עוגן פנימי שהוא אני. באופן פרדוקסלי, דווקא כשההגנות יורדות אני הכי בעוצמה שלי.
וכשאני אומרת "כן" לחיים, והגוף ער, ואני מחוברת לעצמי- אז הגוף רוטט עונג. אורגזמיות הופכת להיות מנת חלקנו. העוגן מתבטא בעונג.
אז אחלה, בואו בשביל האורגזמות. ותישארו כי זאת פאקינג טרנספורמציה שתשנה אתכןם. שתבקיע את החומות ותשחרר אתכןם מהפחד לזרוח את האור שלכןם בעולם.